העיניים דומעות והלב שבור מהטבח הנורא שהיה הבוקר בשכונת הר נוף בעיצומה של תפילת שחרית.

השעה 06:55 אני שב מתפילת שחרית במנין ותיקין ומתכונן לארגן את הילדים לגנים ולבית הספר. ואז, בשעה 07:02 משדרים במירס של זק"א ואיחוד הצלה על ירי בבית כנסת ברחוב אגסי בשכונת הר- נוף, ומי שיכול שיתקדם, מיד פרטים.

אני עוזב הכל – אומר לאשתי כי כנראה 'שוב פיגוע' רק שהפעם זה כנראה בביכ"נ. נסעתי עם האופנוע לכיוון מקום האירוע כשבדרך ברשת המירס מגיעים עוד ועוד דיווחים על כך שיש נפגעים רבים ושמדובר באירוע לאומני.

הגעתי לזירה, את בית הכנסת הכרתי היטב אני מוציא את האפוד הצהוב -זק"א ונכנס פנימה. הפצועים פונו תוך דקות מהשטח.

ואז נודע הבשורה הקשה כי ישנם גם – 4 הרוגים ממתפללי בית הכנסת —

אנשי זק"א המתינו לתום פעילות אנשי מז"פ של המשטרה כשלבנתים מתנדבי זק"א מחולקים לצוותות, מקבלים הוראות מהמפקדים מה על כל צוות לעשות.

הצוות הראשון נכנס, הצוות השני וכן הלאה. המראות היו קשים מאד. הטבח או כפי שהגדיר זאת ראש העיר ניר ברקת 'שחיטה' – היה נורא.

הייתי בהרבה פיגועים כולל בישיבת 'מרכז הרב' אך כל פיגוע המראות שונים וקשים. ראינו גופות של מתפללים כשהם מתבוססים בשלוליות דם כשהם עטופים בטלית ותפילין בעיצומה של תפילת שחרית.

על השולחנות היו סידורים מוכתמים בדם, קליעים שחוררו גמרא, סידור עם ביאור על תפילת שמונה עשרה כשהוא פתוח בביאור 'השיבנו אבינו לתורתך' – תפילת השב.

הדמעות זלגו מעיניי. גם מתנדב זק"א שראה הרבה בחייו לא יכול שלא להזיל דמעות מהמראות הקשים הללו.

שולחנות מוכתמים בדם, קליע שחדר לארון הקודש, תיק תפילין מוכתם בדם רב כשהשם על תיק התפילין היה 'אריה קופינסקי' ועל הרצפה שכב הקדוש קופינסקי הי"ד.

היו הרבה ממצאים בזירה, ואני כמו שאר מתנדבי זק"א עם המפקדים בנצי אוירינג, יו"ר זק"א יהודה משי זהב ומאיר אקר – ניגשים בחרדת קודש עם סחבות ומים לנקות ולאסוף את הדם הקדוש ואת הדם שנשפך לארץ ע"י אותם בני עוולה – ולהביאם לקבר ישראל.

בחרדת קודש ניגשנו לזוג תפילין ועוד זוג תפילין של אותם קדושים – לנקות אותם אי אפשר כי הם היו מוכתמים בהרבה מאוד דם.

רבני זק"א נדרשו לתת תשובות הלכתיות בשטח באשר לתפילין – איך לקוברם, ובתום דיונים הלכתיים ולא פשוטים ניתנו ההכרעות למתנדבי זק"א.

הדם בביהכ"נ נשפך כמים בכל מקום ובכל פינה, על הקירות, על הסידורים ואני וחבריי בזק"א עמלנו שעות לנקות הכל ולאסוף הכל כדי להביאם לקבר ישראל ועפ"י ההלכה.

כן, זה לא היה קל ואפילו קשה מאד. כשאתה אוסף את דמם של הקדושים אתה מהרהר על הרצח שנעשה בעיצומה של התפילה. פשוט, לא נתפס.

עינינו דומעות, על לחיינו זולגות דמעות, אבל בשעה כזו צריך לדעת להתגבר ולעשות את עבודת הקודש וזהו "חסד של אמת" עם המתים – שבזכותך כל חלק מגופם יובא לקבר ישראל.

לאחר שעות רבות סיימנו את המלאכה – לא לפני שעשינו שוב סריקות בכל פינה ופינה בתוך ביהכ"נ במסדרונות ובכניסה – לוודא שכל כתמי הדם נוקו ויובאו לקבר ישראל כהלכה.

אנו, כ-45 מתנדבי זק"א, הרגשנו כי כאן במקום הזה, בביהכ"נ שעסקנו בו באיסוף גופם הקדוש של הקדושים ובאיסוף הדם, התפילין והטליתות הקדושות הספוגות בדם – כאן – צריכים להדליק נרות לעילוי נשמותיהם.

הדלקנו נרות נשמה והנחנו אותם על הבימה, כשאנחנו אומרים שיהא זה לעילוי נשמתם של הנרצחים.

עמדנו ליד הנרות הדולקים בצורת 'בית ה', כשאנחנו מהרהרים שכאן במקום הקדוש בבית ה' נרצחו ונטבחו ארבעה קדושים באמצע התפילה.

'על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים'.. 'ארץ אל תכסי דמם'.

24 יתומים, 4 אלמנות ברחוב אחד, קהילה שלימה שבורה, לווייה מרטיטה עם קדיש של ילדים קטנים.

אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שכל מה שה' עושה הכל לטובה. ונקיתי דמם לא ניקיתי – יהי זכרם של הנרצחים הקדושים ברוך!